ב' בסיוון תשפ"א
רווקות מתמשכת בחברה הדתית: גורמים, משמעויות והשלכות טיפוליות
ד"ר אנגלברג הביא בהרצאתו נקודת מבט סוציולוגית אנתרפולוגית אודות הנושא. וכן, פרספקטיבה היסטורית המחדדת את ההבנה של הקשר בין דת ומשפחה ומודרנה מאוחרת, אודות המוקד המרכזי של האורתודוקסיה המודרנית שהינו התא המשפחתי. האורתודוקסיה המודרנית מצליחה להכניס את הדתיות לתוך חיי המשפחה, לדוגמא, סעודות שבת מהווה מוקד מרכזי בחיים האישיים של אנשים שומרי מצוות. אדם דתי, שומר מצוות שהינו ללא משפחה הוא חלק מהעולם הדתי אך הוא אינו מצליח להיות חלק, הוא נאלץ לקיים טקסים דתיים לבד.
ד"ר אנגלברג ציין שלוש גישות להתמודדות עם האתגרים של רווקים/קות דתיים: רווקות כמורטוריום – זאת הגישה הרווחת, נמשכים לדבר אסור. יש תחושה לדתי שהוא עובר על ההלכה. לעומת זאת, חלק מהרווקים/ קות נשארים אדוקים כשהיו, וחלקם עוברים שינויים , נעים לכיוון חילוניות ועוברים שינוי תפיסתי.
ההרצאה התייחסה להשלכות על הרווחה הסוביקטיבית של הרווק/ה: לחץ להינשא בגיל המקובל, חווית בדידות- הדת סובבת סביב המשפחה, וזה מעצים את הבדידות. וכן, בדידות מההיבט הקהילתי – היחס מהסביבה אודות הרווקות.
המלצות לגבי מדיניות רווחה התמקדו על - פיתוח מדיניות רווחה כוללת שמכוונת להקדשת מחשבה למציאת מקום לרווק/ה בבית הכנסת ובקהילה, התגייסות חברתית להכיל רווקים/קות שבחרו להביא ילד ללא נישואין. וכן המשך חשיבה אודות קיום חיים עם רווקים בתוך הקהילה.